פסק-דין בתיק ב"ל 10867-09

1.         התובע הגיש תביעה להכיר בליקוי בשמיעה ובטינטון שמהם הוא סובל כפגיעה בעבודה, בהתאם לסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). במכתב מיום 4.11.07, הודיע הנתבע לתובע כי תביעתו בגין ליקוי השמיעה התקבלה. התביעה בגין הטינטון נדחתה מאחר שלא נתקיימו בתובע תנאי סעיף 84א(ב)(2) ו-(3) לחוק (נספח א' לכתב ההגנה).

2.         יצוין, כי תביעה זו הוגשה תחילה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע. אולם מאחר שהתובע כיהן בעבר כנציג ציבור בבית הדין הנ"ל, הועבר הדיון בתובענה לבית דין זה  (החלטת כב' הנשיא סטיב אדלר (כתוארו דאז) מיום 12.05.09).

3.                  ואלו העובדות הרלבנטיות לעניין, בתמצית:

א.         התובע עבד בחברת אגד  מ-18.2.68 ועד 31.5.05 במגוון תפקידים כאמור באישור העבודה מטעם אגד מיום 2.11.05, ואשר יידונו בהרחבה בהמשך. בתקופת עבודתו כמנהל מוסך בין 18.02.68-8.03.81, היה התובע חשוף לרעש מזיק. 

ב.         ביום 28.09.05 הגיש התובע תביעה להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה.

ג.          במכתב מיום 22.03.07 הודיע הנתבע כי הכיר בליקוי השמיעה של התובע כמחלת מקצוע. במכתב זה לא התייחס הנתבע לתביעת התובע הנוגעת לטינטון (נספח יג' לכתב התביעה).

ד.         במכתב מיום 4.11.07 הודיע הנתבע כי התביעה באשר להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה נדחתה, משנמצא כי התובע אינו עומד בתנאי סעיפים 84א(ב)(2) ו-(3) לחוק (נספח יג' לכתב התביעה).

4.         נפנה תחילה לבקשת התובע מיום 15.06.10 לצרף לתביעתו מסמכים הנוגעים לעובד אגד בן ציון פלד, שעבד כסדרן, ועבודתו הוכרה כעבודה ברעש מזיק, וגם הטינטון שבו לקה הוכר כפגיעה בעבודה. הנתבע מתנגד לבקשה. לטענתו לא ניתן להקיש באופן כללי ממבוטח למבוטח בשאלות שבעובדה וברפואה, ומשלא הוכח כדבעי כי מדובר בנסיבות דומות.

            אכן, התובע לא הוכיח כי עובדות המקרה בעניינו של מר בן ציון פלד זהות לשלו, כי אם טען באופן לקוני שפגיעתו של מר בן ציון הוכרה כעבודה ברעש מזיק לרבות הטינטון. לא הוכח  כי התובע ומר בן ציון הועסקו כסדרנים-משלחי תנועה בתקופה מקבילה, וכי תנאי עבודתם היו זהים. מכל מקום, יש לבחון כל מקרה לגופו, ולבדוק האם התובע עומד בקריטריונים שנקבעו בחוק להכרה כאמור. לפיכך, נדחית בקשת התובע לצירוף המסמכים.

5.         וכך מורה אותנו סעיף 84א לחוק:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק);

      (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

      (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:

              (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה- רשומה רפואית);

              (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

      (ב)    רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

      (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות"-תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;

              (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;